האור של אור

אור הגיעה אלי לסדנה ,טוענת שהגיעה במקרה. שכנה הודיעה לה שנפתחת קבוצה והיא אמרה לי כבר בפגישה הראשונה : "אני תולה בך הרבה תקוות, כל מי שפניתי אליו בשנים האחרונות לא ממש עזר לי. אני בצומת דרכים, חייבת להחליט, ימינה או שמאלה? אחרי מספר פגישות אימון היא מגלה שהיא יכולה לשנות את החיים שלה , בכוחות עצמה, אם רק תטפל בכל הפחדים שלה. רשימת הפחדים גדולה מאוד: הפחד מלהיות לבד, הפחד שלא אסתדר מבחינה כלכלית, הפחד מהבלתי ידוע, הפחד ממה יקרה עם הילדים, הפחד מתגובת ההורים, מתגובת הבעל כשתגיד לו שזו החלטה סופית. ערב קיץ היא מגיעה לקבוצה ומודיעה לכולן:" החלטתי להתגרש עם כל הקושי, אני מוותרת על הדירה שבה גרתי 19 שנים,והולכת לגור עם ההורים". בחודשים שלאחר מכן היא מחפשת דירה בשכונות הקרובות, והנה התמזל מזלה והיא מוצאת דירה קטנה בשכונה. עוד כמה חודשים היא עוברת לשם ומתחילה לבנות את חייה צעד אחרי צעד. עכשיו, היא יושבת על הספה אחרי ניתוח, משהו בבטן , רק לפני שבוע היא הבינה כמה הזניחה את עצמה. גרושה טרייה, מה תעשה? איך תמשיך ככה את החיים שלה? בשבוע שעבר היא הלכה לבדיקה אצל רופאת נשים, היו לה כאבים בבטן אבל היא לא שיערה לעצמה שחלקי גופה קורסים. היא לא מבינה למה זה קורה לה? לא מספיק תהליך הגירושין שעברה? לא מספיק שכבר שנים היא מתמודדת עם המשקל העודף שלה? עם הטענות שיש לאימא שלה, למה היא מדברת כל כך הרבה בטלפון? ולמה היא מסתגרת שעות ע"י המחשב ולא עושה כלום בבית? עוד מעט יש לה יום הולדת 40, היא מסתכלת עלי ושואלת: "עד מתי יעמיד אותי האלוהים במבחנים כל כך קשים? מה זה התיקון הקשה שבחרתי לעבור?" אישה מאמינה.

יש לה נקודות אור רבות, הן החברים והחברות שלה, העבודה שלה. לא מכבר היא זכתה במכרז, תפקיד ניהולי שכל כך חשקה בו. התפרים מהניתוח מציקים לה מאוד, אין מי שיתמוך בה רגשית. היא אומרת לי: "אני כל כך זקוקה לאנרגיות שלך". היא מתחילה לספר לי על השנים במחיצת הבעל, "לעולם הוא לא פרגן לי, רק טענות היו לו,למה אני כל כך שמנה? כלום הוא לא עשה למעני או למען הילדים, ואני שתקתי .נתתי לשלוט לו על הנשמה שלי," אני ממשיכה לתחקר אותה על ההתנהלות שלה, על כך שבעצם היא אפשרה לו להתנהג אליה ככה ואנו מגבשות ראייה חדשה , אמירה אחרת. האישה הכנועה -לא עוד!

אני מעודדת אותה לכתוב , להוציא את כל המילים החוצה. להסביר לעצמה איפה היא נמצאת כיום, זאת נקודת האל חזור, כמו שאני קוראת לה, המצב הזה נגמר, ואני מאלצת אותה להאמין בעצמה, משכנעת אותה שיום יבוא, ממש בקרוב והיא תסתכל במראה ולא תכיר את עצמה. היא תהייה אישה בטוחה בעצמה, אישה שאוהבת את עצמה.

אני שואלת אותה: מה את רוצה להיות בעוד 5 שנים מהיום ואיפה ? מה הדבר שיכול לשמח אותך עכשיו? מי יכול לעזור לך?

מה את מתחייבת לעשות?

אני כבר מכינה את רשימת הצעדים:

1. לנוח עוד שבועיים לפני שאת חוזרת לעבודה
2. להקשיב למוסיקה שאת אוהבת
3. לכתוב על השנה האחרונה, לתת לה כותרת: השנה המשמעותית בחיי,
ולכתוב על כל תהליכי ההתקדמות שלך.
4. ללכת לפנק את עצמך, לעשות פן, לטפח את הציפורניים
5. להזמין חברות טובות לבית קפה
6. להתעלם בשלב זה מכל הטענות של אמא, להגיד לעצמי זה שלה .
7. לי יש את החיים שלי, ואני הולכת לברוא לי מציאות אחרת!
8. אני משכנעת את עצמי- הכול תלוי רק בי!

הכי תחשוב, אני מצווה עליה להפסיק לרחם על עצמה. להבין שכל מה שקרה לה, נגמר! הרופא העניק לה מתנה והיא חייבת להודות על זה !

מיד, אני מבקשת ממנה לספר לי סיפור טוב, והיא מוצאת בקלות! היא מצאה חבר וירטואלי, כבר חצי שנה הם מתכתבים באינטרנט. היא מאוהבת בו בלי להיפגש איתו, הם כמו שני אחים, שני נשמות שנפגשו כדי לשמור ולתמוך אחת בשנייה, ואולי דרך המאהב החדש היא תלמד לאהוב את עצמה? להבין עד כמה היא שווה , מיוחדת, מלאת קסם. בסוף בשבוע חברה הזמינה אותה לצפון והיא מחכה לביקור בכיליון עיניים, משנה מקום –משנה מזל! חייבים להתמקד באור .שנה טובה!

ועוד משהו, לפעמים אנחנו רוצות לנוח, הגוף ממש זועק הצילו. אבל אנחנו לא מקשיבות לו, מתעלמות ממנו עד שמגיעה מחלה , כאבים עצומים שממש מפילים אותנו לשבועות או חודשים.

הקשיבו לגופכן,הרגישו מתי אתן לפני אפיסת כוחות ותנו לעצמכם יום מנוחה במתנה, בלי נקיפות מצפון, בלי ביקורת, בלי לחשוב על מקום העבודה, להשאיר את מה יגידו לאחרים.

תגובות

אין עדיין תגובות.

השאר תגובה