בני ישראל יצאו ממצרים, עברו דרך ארוכה וקשה על גבי גמלים וחמורים. הם רצו להגיע אל הארץ המובטחת. גם היום כולנו נמצאים במעברים. מעבר דירה, מעבר אל ארץ אחרת, מעבר לחטיבת הביניים, מעבר בין תיכון לצבא.
כששאלתי הורים על הרגשתם בעקבות מעבר מגורים בין ארצות הן הגדירו אותו במילים :" זה היה כמו יציאת מצריים".
הבוקר הגעתי למשפחה שהחליטה לארוז מזוודות ולצאת לשליחות לחו"ל. התלבטתי ביני לבין עצמי מה יסייע בידי ההורים ומה יסייע לילדים בשלב זה. החלטתי להתמקד במעברים. הרי כולנו עוברים כל הזמן מקום. עוברים מהגן לבית הספר, עוברים מהיסודי לחטיבת הביניים, עוברים לתיכון אחר. עוברים תפקידים שונים בצבא, משנים את מקום השירות, עוברים דירה, עוברים עיר, ילדים של משרתי המדינה עוברים בסיסים, מקומות חדשים בכל מעבר תפקיד. וכל כמה שנים עוברים למקום אחר. אימון לילדים שעוברים מתמקד בחששות, קשיי החברה, הקליטה במקום חדש. איך ליצור קשרים חדשים בכל פעם מחדש? בידיעה ברורה שזה עניין של כמה שנים עד שהם יסתיימו.
במהלך האימון החלה להעסיק אותם שאלה גדולה: למה להשקיע בקשרים אישיים כשיודעים מראש שזה זמני בלבד?
ואם בקשרים אישיים עסקינן אזי החלטתי להוסיף ולהקשות: ואם כבר משקיעים בקשרים אישיים באותן מקומות זמניים, האם "ללכת עד הסוף" ולהשקיע את המירב או אולי זה לא כדאי? הילדים והוריהם יודעים שזהו רק עניין של זמן עד שיאלצו להתמודד עם אותם האתגרים שוב ושוב.
חשבנו ביחד על סוגיה זו והגענו למסקנות מעניינות. ראשית, קיימים קשרים שחוצים גבולות וממשיכים מעבר לים. כלומר, איכות ומשך הקשר יקבעו על ידי האנשים עצמם.
שנית, הקשרים האישיים באים לענות על צרכים מגוונים של כל אחד מאיתנו. האפשרות לבנות ולקיים מערכת קשרים במקום החדש שבו אנו נמצאים תורמת
ליכולת ההתמודדות שלנו עם השינויים בחיינו שנבעו מהמעבר למקום זר. ההסתגלות והלימוד של המקום החדש משתפרים משמעותית תוך כדי יצירת קשרים מקומיים חדשים.
שלישית, אני חושבת שכל אדם מטבעו מעוניין למצות את היכולות שלו בצורה הטובה ביותר. חלק מהיכולות הללו הן היכולות ליצור קשר עם הסביבה בה אני נמצא. אני חושבת שבתוכנו חלק מתפיסת ההצלחה האישית שלנו קשורה למידה בה אנו מעריכים את ההשתלבות החברתית שלנו במקום ובחברה החדשים שאליהם הגענו.
רביעית, לדעתי האדם הוא יצור חברותי מטבעו (לפחות מרביתם של האנשים). כלומר האינטראקציה עם הסביבה ברמה החברתית היא צורך בסיסי הטבוע בכל אחד מאיתנו ואנו מוכנים להשקיע זמן ומאמץ על מנת לענות על הצורך הזה (מי יותר ומי פחות אבל כולם).
סיכמנו ביחד את התובנות:
כולנו חיים ברשת גדולה וסבוכה של קשרים, חלקם מוכרים לנו ורובם לא אבל כולם משפיעים באופן כזה או אחר על חיינו. לרשת הזו קוראים רשת החיים ודרכה אנו מקבלים ושולחים מסרים אל היקום. אין אנו יכולים לדעת עד לאן ולמי מסר שלנו יגיע או מהיכן וממי הגיע מסר אלינו. הדבר היחיד שאנו שולטים עליו הוא התגובות שלנו למסרים שאנו מקבלים מחד ואיכות המסרים שאנו יוצרים מאידך.
חלק מהותי מהמסרים הנשלחים על ידינו לרשת החיים מתבצע על ידי קשרים אישיים שאנו קושרים עם אנשים לאורך מסלול חיינו. לכן עלינו לדאוג שבכל נקודת זמן אנו נעשה את המיטב שאנו יכולים על מנת שהמסרים הנשלחים על ידינו יהיו טובים וייצגו אותנו נאמנה כבני אדם ואת כוונותינו בזמן שליחתם. זאת אנו יכולים לעשות על ידי השקעה של זמן ומאמץ בקשרים אישיים שאנו יוצרים וכן על ידי פעולות של לימוד עצמי ואימון לשיפור כללי של התקשורת שלנו עם רשת החיים.
שלי ויזמן
גילת