הגיעו אלי לייעוץ שני הורים מקסימים, צעירים ברוחם, האהבה בניהם פורחת. יש להם שלושה ילדים והבכור "פשוט שקרן" הם אומרים לי. את יודעת מה עושים איתו? אני חושבת, מנסה להבין מהם השקרים שלו והם עונים: הוא לא מודיע לנו על מבחנים שליליים שהוא מקבל, אנו שואלים אם יש שיעורי בית והוא עונה שלא, לאחר בדיקה בתיק אנו מגלים רשימה ארוכה של דפים שהוא צריך להשלים. הוא לא מוסר לנו מכתבים של המורה. הם אובדי עצות, ניסו להעניש אותו, להגיד לו שלא יהיה לו מחשב , שלא יראה טלוויזיה אבל לא עומדים במילה של עצמם. לאחר תשאול של אורח החיים בבית, אני מבינה שההורים נוהגים לשקר שקרים לבנים, והילדים שלהם שומעים ומשתפים פעולה. אם סבתא מתקשרת , הם אומרים , תגיד לה שאימא לא בבית, אם חברים רוצים לצאת , הם אומרים שרק עכשיו חזרו מהעבודה , והילדים הרי יודעים שזהו שקר, פשוט לא מתחשק להם לצאת , ולא נעים להם לאכזב אותם כל פעם מחדש. הילדים לומדים במשך הזמן שמותר לשקר, שזה לא נורא, אין דבר....
כששמעתי אותם הסברתי להם שכדי ללמד את הילדים לומר את האמת, הם צריכים לשמש דוגמה ולומר את האמת תמיד. הילד הוא המראה של ההורים, והוא יודע כל מה שהוא יודע , מהמודל הכי קרוב שיש לו לחיקוי, מהם. אני שולחת אותם עם משימת אימון קשה במיוחד, לומר כל הזמן את האמת. לומר את האמת לעצמם, לומר את האמת לחברים שלהם, לומר את האמת לילדים שלהם.
גם אם קשה לפעמים, האמת היא הדבר הכי נכון. כבר אמרו חכמינו:" לשקר אין רגליים!"
שלי ויזמן
גילת