האמת...אני לא יודעת איך להתמודד עם הילד שלי...
בת-שבע שלום,
היום אין לי בכלל מצב רוח. כותבת לך כי אני כבר לא יודעת מה לעשות. מאתמול דני פשוט הורס אותי.
נמאס לי לשמוע אותו כל הזמן מקלל בצורה זוועתית מרביץ לאחיות שלו, כל בוקר המסכנות בוכות רק בגלל שהן היו שם על ידו וזה לא מוצא חן בעיניו. למה המסכנות צריכות לגדול עם אח כזה אידיוט?
אני לא מדברת על הבעיות בבית ספר שהיו לו בשנה שעברה .
שהם ישברו את הראש שלהם איתו. את לא יכולה לתאר לך איך נראים החיים שלי בבית עם הילד הנוראי הזה.
אני פשוט שונאת אותו כל כך לפעמים ולא יכולה להסתכל עליו
שיגמר כבר החופש הגדול, שהוא כבר ילך לבית ספר.
בא לי לפעמים לשלוח אותו לפנימייה ושנחיה בשקט בבית.
התינוק רק רואה אותו ומבין שצריך לצעוק, אז הוא צועק כמוהו.
מהבוקר עצבים דיכאון וחוסר אנרגיה.
אנחנו חוטפים לחץ בחזה רק מלשמוע אותו לא מאמינים שזה הילד שאנחנו מגדלים בבית.
אני רואה אותו מרביץ ומקלל את הקטנות ואני רוצה להרביץ לו.
זהו בינתיים היום זה יום הדיכאון שלי.
כמה אני נותנת לילד הזה ולא מקבלת כלום חזרה.
מה את מציעה לי לעשות?
רחל יקרה,
אני מבינה שאת במצוקה, אין ספק שאת עוברת משבר עם הבן שלך. בדרך כלל ילד שמתנהג באלימות, הדבר מצביע על מצוקה שלו. למרות הרצון שלך ל"שקט תעשייתי" בבית, אני חושבת שכאן יש מקום לעשות ברור מעמיק. להבין את שורש הבעיה.
אי אפשר להמשיך במצב הזה, כך אני מבינה מדבריך ולכן אני מציעה שנקבע מפגש ייעוץ לאחר שאכיר את הילד, ואשמע מהם החוזקות שלו, כדי שנוכל להתמקד בהם.
אל תכעסי על עצמך, הפנייה שלך לעזרה הוא בהחלט צעד משמעותי לשינוי. אני מאחלת לך הצלחה, בת-שבע
שלי ויזמן
גילת