מכתב לאבא יקר (של נערה מתבגרת)

רציתי להגיד לך מה אני שומעת מהבת שלך כאן בחדר.

השליליות שבה אתה מסתכל על החיים,

הביקורתיות האינסופית על כל דבר שקורה לה,

פשוט מובילה למקום חשוך ועצוב.

למבוי סתום!

הסימנים הראשוניים נראים בעובדה שהיא ממעטת לאכול,

ולא ממש מצליחה להתרכז בלימודים.

ונסגרת בחדר, ובוכה הרבה.

עצבנית וכועסת.

כמה אפשר לשמוע?

" אני לא מאמין שתשתני"

" את מאכזבת אותי"

"התייאשתי ממך"

" אני כבר לא יודע מה לעשות איתך..."

" את מקבלת משימות ולא עושה מה שאני אומר לך".

ועוד...

ייעצתי לך בשיחה שלנו שעד שאתה לא תשנה את המחשבות שלך עליה,

על העולם ועל המשפחה כולה, לא תוכל לראות את השינוי.

יש התנגשות בינכם, הילדה שלך כל כך חיובית ושמחה,

מוקפת חברים ונהנית מכל דבר קטן,

ואתה שופט, מבקר, מעיר, מעליב, נלחם.

ואתה תפסיד אותה, והיא אותך,

ואולי גם היא תפסיד את עצמה.

היא נולדה "במגרש של ספורט ותנועה"

ואתה רוצה להכניס אותה למגרש שלך.

זה לא ילך. מניסיון רב שנים עם ילדים בגיל ההתבגרות.

אז לפני שהקשר יתנתק לגמרי,

תעצור הכל, תלך לסדנא, לטיפול, לייעוץ,

תבקש מחבר טוב להקשיב לסיפור שאתה מספר כבר שנים,

לך, לה ולכולם.

ותבין... שרק אם תשנה את החשיבה ותתחיל לחפש נקודה אחת של אור,

משהו טוב לראות בחייה,

תעשו ביחד דברים משמחים,

תקשיב לה באמת,

תחבק אותה מכל הלב,

רק אז משהו יתרחש בחייך, בחייה.

נסה, אני מאמינה שתצליח.

הזמן הוא עכשיו!

כי לפעמים...

כשמתעוררים, זה מאוחר מדי.

אין עדיין תגובות.

השאר תגובה